ביטון נ' ישיר אשדוד - חברה למוצרי חשמל (1992) בע"מ

החלטה

1.בהמשך להחלטת כב' השופט ג' דניאל, בדיון מיום 19.1.11, הועבר התיק לטיפולי וניתנת החלטה זו בבקשת המערער למתן ארכה להגשת הערעור.

הגשת הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור, אשר הוכתרה כבקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור, הינה חוליה נוספת בשרשרת הטעויות של המערער, אשר ראשיתה בהגשת ההתנגדות לביצוע שטר בשנת 2005, אשר הארכת מועד להגשתה נדחתה בהחלטת כב' הרשם י' בוקר ביום 29.9.09, היא ההחלטה נשוא הליך זה.

2.המבקש, אשר לא היה מיוצג עד להגשת תשובה לתגובה לבקשה להארכת מועד, הגיש ביום 4.5.10 בקשה להארכת מועד להגשת הערעור (למרות שכאמור הגדיר את ההליך בטעות כבקשת רשות ערעור, שעה שקיימת לו זכות ערעור על החלטת רשם).

בבקשתו טען המבקש כי ההחלטה נשוא הערעור לא נמסרה לו מעולם ובסעיף 9-10 לבקשתו טען כי באפשרותו להוכיח כי לא נמסרה לו ההחלטה מבית הדאר ביבנה. כן טען כי ביום 24.1.10, נשלחו מעקלים לביתו מטעם המשיבה, אולם לא ייחס הוא את העיקול דווקא לחוב נשוא תיק זה.

המשיבה טוענת, כי הערעור הוגש באיחור ניכר, ללא טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה.

המשיבה לא הציגה אסמכתא בדבר המועד בו נמסרה למבקש ההחלטה נשוא הערעור וגוזרת את מועד ידיעתו מדבריו בדיון ביום 19.1.11.

עיינתי בפרוטוקול הדיון ולא מצאתי כי ניתן לגזור ממנו מועד ברור, בו ידע המבקש על תוכן ההחלטה נשוא הערעור.

בא כח המשיבה טען, כי המבקש קיבל את ההחלטה נשוא הערעור בנובמבר 2099. המבקש הכחיש הטענה כי שליח הגיע לביתו שלוש פעמים וטען, כי מנהל המשיבה לא הודיע לו בכוונה על ההחלטה על מנת לנקוט בהליך עיקול מטלטלין. עוד טען המבקש, עמ' 2 לפרוטוקול מיום 19.1.11:

"אמרו לי שלא יעזור לי התיקון כי עבר חודש ימים והחוק אומר 30 יום ואני קיבלתי את המסמכים מליאור לאחר שלושים יום, כך שנאמר שאין לי זכות לערער וניסיתי לבוא במשא ומתן ולא הלך"

מאמירה זו, המדגימה היטב את התנהלות המבקש לכל אורך ההליך, לא ניתן להבין האם מתייחס הוא להתנגדות או להגשת הערעור נשוא החלטה זו. גם המועדים המוזכרים על ידי המבקש שגויים.

גם אמירתו הנוספת בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 19.1.11, לוקה באותה עמימות, מחד מודה כי פנה מיוזמתו לליאור (מנהל המשיבה) בנובמבר 2009, ובאותו משפט מודה כי קיבל, לא מצויין מה, ניהל מו"מ והובטח לו כי יסתדרו ובאותה נשימה הובטח לו מפי ליאור כי "ינקה לי את הבית ויכסח אותי".

הצדדים הסכימו לדון בבקשה להארכת מועד ללא דיון. בפועל לא נסתרו טענות המבקש כי עד להגשת ערעורו לא קיבל את ההחלטה נשוא הערעור ולא ידע את תוכנה עד ליום 3.5.10.

הלכה בדבר היחס בין "כלל ההמצאה" ל"כלל הידיעה" הובהרה ועוגנה ברע"א 8467/06 לובנה אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ, בקליפת אגוז יש להוכיח כי בעל הדין ידע אודות פסק הדין בצורה מלאה וברורה ובנוסף הוכח, כי פעל בחוסר תום לב לאור ידיעה זו.

בהעדר תשתית עובדתית מטעם המשיבה, לא ניתן לקבוע כי המבקש ידע אודות ההחלטה נשוא הערעור, קל וחומר כי לא הוכח כי פעל בחוסר תום לב. נהפוך הוא, המבקש טוען כי המשיבה ניצלה בחוסר תום לב את חוסר הבנתו, הן בהליך ההתנגדות והן לאחריו, תוך שגרמה לו לסבור כי אין לו סיכוי משפטי להתגונן כנגדה.

ככלל, מי שעותר למתן ארכה מודה בבקשתו כי איחר את המועד, אולם המבקש טען, למרות כותרת בקשתו, כי לא קיבל ולא ידע אודות תוכן ההחלטה ובפועל טוען כי הערעור הוגש במועד.

לא מצאתי כי נסתרו טענותיו ולפיכך, אני נעתר לבקשתו וניתנת ארכה להגשת הערעור עד להגשתו בפועל.

גם אם נזקק המבקש לארכה, מצאתי כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הענות לבקשה.

ככלל חובה להקפיד על קיום התקנות ועמידה במועדים הנקובים בהן, אולם בשיטת המשפט המקנה מעמד רם לחובת תום הלב, קיימת גמישות המאפשרת, במקרים המתאימים, לסטות מהתקנות לצורך בירור העובדות לגופן.

עמד על כך כב' השופט ב' אוקון, בהחלטתו כרשם בית המשפט העליון בבש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון: